לעתים, כאשר מוגשת התנגדות לצוואה, נטענת על ידי המתנגד טענת זיוף. דהיינו, טענה לפיה הצוואה לא נחתמה ע"י המצווה (המנוח) ומכאן הינה מזויפת.
כאשר מועלית טענת זיוף אזי לרוב תוגש חוות דעת גרפולוגית ו/או ימונה ע"י בית המשפט גרפולוג מומחה מטעמו לבחינת הטענה ובמקביל יישמעו עדויות של צדדי ג', ככול שישנן, אשר ראו את המנוח חותם על צוואתו.
מבחינה נורמטיבית, כאשר מוטל ספק בחתימות הצוואה, חובת ההוכחה מוטלת על המבקש את קיום הצוואה ולא על הטוען לזיוף (ע"א 3186/97) ואולם אם אין ספק באמיתות הצוואה אזי הנטל מתהפך לחובת המתנגד לקיום הצוואה, אשר העלה את טענת הזיוף. פשיטא, כי אם בפני בית משפט יעידו צדדי ג' כי אלה ראו במו עיניהם את המנוח חותם על צוואתו, אזי הנטל להוכחת טענת הזיוף ייפול על שכמו של המתנגד לקיום הצוואה.
כאשר בית משפט נדרש להכריע בטענת זיוף הוא אמנם ייתן משקל לחוות דעת גרפולוגית אשר תעמוד בעינה ולא תיסתר בחקירה נגדית, אבל בהחלט ייתן משקל גם לעדויות של עדים, אשר נכחו במעמד עריכת הצוואה וראו בעיניהם את המנוח חותם על צוואתו, אדרבא אם אלו עדים שהינם פרקליטים שערכו את הצוואה וזו נחתמה בפניהם. חוות דעת מומחה אינה חזות הכול וישנם מקרים שבהם בית המשפט יעדיף עדויות צדדי ג' על פני מסקנות סותרות שניתנו בחוות דעת מומחה לגרפולוגיה (ע"א 130/77).
