ס' 55 לחוק הירושה מגדיר את זכותו/זכותה של בן/בת זוג ידוע/ידועה בציבור לרשת את בן הזוג המנוח, זאת בתנאים מסוימים הקבועים שם.
כתנאי להכרה בבן הזוג שנותר בחיים כידוע בציבור של בן זוגו המנוח, הרי על בני הזוג לקיים חיי משפחה וכן לנהל משק בית משותף ובשעת הפטירה של בן הזוג המנוח, עליו שלא להיות נשוי לאשה אחרת. בהתקיים התנאים הנ"ל ובהיעדר הוראה ב צוואה השוללת את זכות בן הזוג לרשת, סביר וזה יקבל מעמד של ידוע בציבור ויירש את בן הזוג המנוח כבן זוג נשוי לכל דבר ועניין.
התנאי שעניינו קיום "חיי משפחה" משמעו קיומה של אהבה, חיבה וחיים אינטימיים, כפי שמתקיים או אמור להתקיים באופן טבעי בין בני זוג נשואים. התנאי שעניינו "ניהול משק בית משותף" משמעו ניהול משק הבית כפי שמתקיים אצל בני זוג נשואים, אשר גורלם דבק זה בזו. מרכיב המגורים המשותפים מהווה נדבך מרכזי להוכחת קיומו של משק בית משותף ואולם ניתוק המגורים המשותפים עקב סיבות חיצוניות, כגון אשפוז מי מבני הזוג, מאסר וכיוצ"ב, כאשר הקשר הרגשי לא נותק, אינו שולל בהכרח את קיומו של התנאי.
בחינת קיום התנאים צריכה להיעשות על פי גישה סובייקטיבית, קרי, יש לבחון כיצד בני הזוג ראו את עצמם והאם הם בעיניהם קיימו חיי משפחה וניהלו משק בית משותף, אם לא. החשיבות לקיום התנאים הנ"ל הינה גם בסמוך למועד הפטירה של מי מבני הזוג, כך שאם בני זוג כלשהם התנהלו כידועים בציבור משך שנים רבות ושנה לפני פטירת אחד מהם, למשל, פסק להתקיים תנאי מהתנאים האמורים לעיל או יותר, הרי סביר שבן הזוג שנותר בחיים לא יוכר כידוע בציבור של בן זוגו המנוח לצורך מימוש זכות ירושה בעזבונו.
נטל ההוכחה מוטל על בן הזוג הנותר בחיים לשכנע, כי התנאים האמורים בחוק וכפי שהתגבשו בפסיקה מתקיימים גם בנסיבותיו הספציפיות וכי זה זכאי להכרה כידוע בציבור של בן הזוג המנוח.
