עסקינן במשק חקלאי, אשר לגביו קבעו ההורים את אחד מילדיהם כ"בן ממשיך", אשר אחרי לכתם – הוא אשר יהא זכאי להיכנס בנעליהם ולקבל את זכויותיהם במשק. לאחר שההורים נתנו הוראה, כאמור, מי יהיה בנם הממשיך במשק, הלך אחד ההורים לעולמו וההורה שנותר בחיים ערך צוואה ובה קבע כיצד יחולקו הזכויות במשק בין 3 ילדיו. השאלה הנשאלת הינה, האם הוראת הצוואה המאוחרת שערך ההורה שנותר בחיים ואשר מנוגדת להצהרת ההורים, בחייהם, לגבי זהות "הבן הממשיך" יכולה לבטל את זכויותיו במשק החקלאי ?
זהותו של ה"בן הממשיך" במשק חקלאי נקבעת ע"פ הצהרה / החלטה של ההורים, אשר הינם בעלי הזכויות במשק. לרוב, מעמד ההורים הינו מעמד של "ברי רשות", אשר מוענק להם ע"פ חוזה משולש שנעשה בין מנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה, אשר מיישבת את ההורים במשק. במסגרת זו ההורים זכאים להמשיך האחד את השני ולאחר פטירתם, ה"בן ממשיך" הוא אשר זכאי להיכנס בנעליהם ולאחוז בזכויות במשק החקלאי. מה קורה, כאשר לצד זכויותיו של "הבן הממשיך" מכוח קביעת הוריו, עורך ההורה שנותר בחיים צוואה מאוחרת, אשר עומדת בסתירה לזכויותיו של "הבן הממשיך" ?
מקרה דומה נדון בפסק הדין שניתן בתמ"ש 50500/99 (בבית המשפט לענייני משפחה במחוזות ת"א והמרכז) ושם נקבע, כי זכותו של "בן ממשיך" קמה על פי קביעת הוריו וזכות זו הינה בלתי חוזרת, זאת אלא אם "הבן הממשיך" עצמו מסכים לוותר עליה. אם "הבן הממשיך" לא מסכים לוותר על זכותו, הרי צוואה מאוחרת של ההורה שנותר בחיים לא תוכל לבטל את זכויותיו של "הבן הממשיך" ואם הוריו היו "ברי רשות", אז גם "הבן הממשיך" יהיה "בר רשות" במשק החקלאי.
יחד עם זאת, אם במסגרת צוואה מאוחרת ניתנו הוראות שימוש ו/או החזקה בחלקים מסוימים מהמשק החקלאי גם לילדים האחרים והיה ובירור הנסיבות העובדתיות יוביל למסקנה, כי הילדים האחרים עשו שימוש במשק החקלאי משך שנים, כי "הבן הממשיך" לא התנגד לשימוש שנעשה על ידם, כי הילדים ביצעו השקעות כלשהן במשק החקלאי וכיוצ"ב, אז סביר, כי בית המשפט לא יבטל אמנם את זכותו של "הבן הממשיך" במשק ואולם הוא יכפיף את זכותו לזכויות יתר הילדים, בכך שיתיר להם את זכות השימוש בחלקים מסוימים במשק (כפי שנקבעו בצוואה המאוחרת) למשך ימי חייהם, כאשר זכותם זו תהיה אישית, לא תוכל להיות סחירה או עבירה.
ראוי לציין, כי כאשר לא נקבע "בן ממשיך", הרי הזכויות במשק החקלאי מועברות על פי הוראת ס' 114 לחוק הירושה ליורש אשר מסוגל ונכון לקיים את המשק החקלאי, כאשר אם במניין היורשים יש בת זוג, הרי זכותה תהא עדיפה על פני זכות היורשים האחרים ובלבד שהיא נכונה ומסוגלת לקיים את המשק החקלאי.
