כאשר צוואה בכתב יד נעדרת חתימת המצווה ניתן לקיימה חרף הפגם, כאשר צוואה בעדים נעדרת חתימת העדים גם כן ניתן לקיימה חרף הפגם, כאשר צוואה נוטריונית נערכת בעת המצווה מרותק למיטתו וללא תעודה רפואית ניתן לקיימה חרף הפגם. המשותף לכל המקרים הוא שנפל בהם פגם טכני/צורני בצוואה ומשמעות הפגם היא שאם באופן רגיל על המתנגד לצוואה לשכנע את בית המשפט מדוע יש לפסול אותה הרי אם מוכח כי נפל פגם צורני בצוואה אזי נטל השכנוע מתהפך לחובת מבקש קיום הצוואה ועליו יהיה לשכנע את בית המשפט מדוע יש לקיים את אותה צוואה.
ישנם מקרים שבהם הפגם הצורני שנפל הינו סמנטי או ממש חסר משמעות או חסר עצמה עד כי נראה שהיפוך נטל השכנוע מכתפי המתנגד לכתפי הזוכה על פי הצוואה נחזה להיות מקומם ולא מתקבל על הדעת. לפיכך בפסיקה היו מקרים שבהם בית המשפט קבע, כי יש לבחון את עצמת הפגם הצורני שנפל בצוואה וככול שעצמת הפגם חלשה כך ייטה בית המשפט שלא להפוך את נטל השכנוע כאמור לעיל.
בבע"מ 1511/05, למשל, עסק בית המשפט בצוואה בעדים אשר לגביה באישור העדים לא היה מאוזכר, כי המצווה הצהיר בפניהם שזוהי צוואתו. בית המשפט קבע כי אכן מדובר בפגם צורני שנפל באותה צוואה ואולם עצמתו אינה מצדיקה את היפוך הנטל לחובת מבקש קיום הצוואה.
פשיטא, כי לא כל פגם צורני בצוואה יש בו כדי להפוך את נטל השכנוע מכתפי המתנגד לכתפי הזוכה ובית המשפט יכריע בשאלה על פי עצמת הפגם וזאת לאחר שמיעת הראיות.
