אברהם אבינו היה לא רק צדיק אלא גם סוחר ממולח. כך, כשבא לרכוש חלקת קבר בחברון, התעקשו בני המקום להעניק לו חלקת קבר במתנה. אלא שהוא כנראה הבין דבר או שניים בדיני ירושה, ולכן התעקש לקנות את החלקה כדת וכדין. זאת, על מנת להבטיח לו ולבני ישראל לדורות, שטר צוואה. מי כמוהו ידע כי רק כך יוכל לזכות בחזקה על הארץ חרף ההבטחה המפורשת של השם אליו. היום, אותה התעקשות מהווה את אחד מעמודי הטווח שעליהם אנחנו מבססים את טענתנו כעם יהודי לחזקה על הארץ. בהמשך היה זה נכדו, יעקב, שהתעקש לקנות את הבכורה מעשו ובכך לזכות בברכת הירושה מצד אביו, יצחק. אז זה אולי נשמע מופרך וחסר כל טעם שכן דובר על רכוש ונחלה קטנים יחסית ותו לא. כיום, מדובר ברגע מכונן של זכויות היהודים בארץ ישראל. אז אנחנו אולי לא קרובים כמו אבותינו לאוזנו של השם, אבל דיני הירושה עדיין מעסיקים אותנו הן בהקשר הלאומי והן בהקשר האישי.
לקבל זכות כחוק
אז נניח שלמי מיקירנו יש רכוש. נניח דירה קטנה, קצת מיטלטלין ומספר תכשיטים. והנה הגיע היום והוא הלך לעולמו. למי שייך הרכוש? איך נחלק אותו? הדין אומר כי ללא שטר צוואה חוקי ההחלטה נתונה בידי בית המשפט. בית המשפט פועל בהתאם לחוק היבש. כלומר, החלוקה הראשונית היא ל-2 חצאים שווים – החצי הראשון לידועה בציבור – האישה ואם הילדים או בת הזוג האחרונה במידה והיו גירושין. החצי השני הולך לילדים. בתור ידועה בציבור הרווחתם. בתור ילדים הפסדתם. מנגד, ירושה לא כוללת חובות. כך שאם המנוח הותיר חובות –אלו אינם חלים על היורשים. אבל, הנושים יכולים ואף זכאים לקבל לידיהם חזרה על הנכסים עד לגובה החזרת החוב. זאת כמובן בכפוף לחובת ההוכחה שלהם. אז למה אתם מחכים? קחו יוזמה עוד היום ותדאגו לכתוב את הצוואה עבור הקרובים שלכם בטרם יהיה מאוחר מדי. אולי זה נשמע לא אתי ולא מוסרי, אבל מצד שני גם אבותינו נאלצו לפעול בעורמה על מנת לזכות בירושה.
