לא ניתן שלא להפריז בחשיבותה של צוואה – היא מבטאת את חירות הבחירה של כל אדם, מגלמת פן נוסף של זכותו ברכושו ומעניקה לו כוח. בעת כתיבת צוואה אדם נוטל את זכותו לבחור את יורשיו, את הנכסים שיקבלו יורשיו בהתאם לצוואה ומקבל את האחריות לבחירתו. אין הוא משאיר את גורל קניינו הפיזי או הרוחני בידי החוק או ליד המקרה ולכן יש לראות באקט של כתיבת צוואה את התגלמות הבחירה והאחריות שהאדם נוטל על עצמו. צוואה היא אחד הכלים המשפטיים החשובים ביותר שאדם יכול לעשות בהם שימוש מושכל, אחראי, הוגן ואותנטי. צוואה יכולה לתקן עוולות, צוואה יכולה למנוע סכסוכי ירושה, צוואה יכולה לסייע בידי יורשי המצווה למקסם את זכויותיהם בנכסי עיזבונו, צוואה יכולה לסייע לאדם בהיפרדותו מהעולם החומרי לפני מותו ולעזור לו בהתארגנות הפרקטית והנפשית בפני המוות.
עם זאת, אין כתיבת צוואה מתאימה לכל אחד. כתיבת צוואה היא פעולה הנובעת מהתמודדותו של האדם עם עולם המוות והשלכותיו, התמודדות שהינה בלתי נמנעת. באופן אידאלי, נחוצה לכתיבת צוואה בשלות נפשית ואי הדחקת המוות. לצערנו, ישנם מקרים שהאדם נאלץ לכתוב צוואה מפאת התמודדות כפויה עם המוות, כגון עקב מחלה פתאומית ומתוך ידיעה, כי אם לא ירשום צוואה יהיה פתח לעוול או לסכסוכי ירושה. למרות שצוואה מהווה התגלמות הבחירה החופשית, הרי ישנם מצבים שבהם לא יינתן תוקף משפטי לצוואה, למשל, במקרים שבהם המצווה לא הבחין בטיבה של הצוואה.
כתיבת צוואה יכולה להיעשות במספר אופנים, ניתן לערוך צוואה בעדים, צוואה בכתב יד, צוואה בפני רשות וכן צוואה בעל פה הידועה גם כצוואה אשר נערכה ע"י שכיב מרע.
