חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע, כי כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד למותו. חוק הירושה מגדיר מס' תרחישים אשר בהתקיימם ייפסל אדם מלרשת עיזבון של מוריש פלוני. אחד המקרים עניינו במצב שבו פלוני הורשע כמי שגרם במתכוון למותו או ניסה לגרום למותו של המוריש.
יושם לב, כי המחוקק דורש כתנאי לפסילת זכות הירושה הרשעה וגם יסוד נפשי לפיו המבקש לרשת פעל "במתכוון".
המצב החוקי כמו שהוא עשוי להביא למצבים אבסורדיים שונים, כגון מצב אפשרי שבו המבקש לרשת רצח את המוריש, הועמד לדין ובמהלך משפטו התאבד או נפטר. במצב זה הדין אינו שולל את זכותו לרשת ועיזבונו של הרוצח יירש את המוריש האומלל אשר נרצח, כך שיורשי הרוצח יירשמו על חלקו בעיזבון המוריש.
במקרה שבו פלוני הורשע בניסיון להרוג את המוריש ולימים הרשעתו נמחקה מהמרשם הפלילי וזאת בעוד שהמוריש בחיים, הרי פלוני לא ייפסל מלרשת את המוריש. כמובן שהמוריש, אשר מצוי בין החיים שעה שהרשעתו של פלוני נמחקה, יכול להתגבר על הקושי הנ"ל באמצעות עריכת צוואה שבה יקבע מי יהיו הזוכים בעיזבונו.
מקרה נוסף אשר מדגים את העיוות במצב החוקי הינו מצב דברים שבו פלוני הרג את המוריש ואולם משיקולים שונים נעשה הסדר טיעון שבמסגרתו הורשע בעבירה פחותה כגון בהריגה ברשלנות, הרי גם במקרה זה מאחר ההכרעה הפלילית נעדרת את יסוד ה"במתכוון" לא ייפסל פלוני מלרשת את המוריש.
חדשות לבקרים אנו שומעים על מקרים של אלימות במשפחה ועל נשים מוכות אשר עוברות התעללות של שנים. בהקשר זה יצוין, כי לא בכל מקרה שבו אשה הורשעה בהריגת בעלה תיפסל היא מלרשת אותו ובית המשפט יידרש לברר את נסיבות המקרה. במקרה שהיה אשה הורשעה בהריגת בעלה עם סכין שאיתה הצטיידה מבעוד מועד. בית המשפט קבע, כי בנסיבות העניין מאחר והריגת הבעל הייתה בלתי נמנעת שאם לא כן הוא היה הורג אותה והיא הייתה הופכת לקורבן ולכן לא נפסלה האישה מלרשת את עיזבון בעלה.
מאמר זה מעלה את השאלה האם הדין הקיים (בכל הנוגע לפסלות לרשת) לקח בחשבון את כלל השיקולים הכרוכים בסוגיה ומעורר תהייה האם אין מקום לשינוי חקיקה.
