פעמים רבות מוגשות לקיום צוואות שבהן נפלו כל מיני פגמים צורניים. למשל, צוואה בכתב יד, אשר נעדרת את חתימת המצווה, צוואה בעדים, אשר נעדרת את חתימת העדים או את חתימת המצווה, צוואה בעדים, אשר חתימת המצווה באה לאחר חתימות העדים וכיוצ"ב. נשאלת השאלה האם צוואות אלה יקוימו למרות הפגמים שנפלו בהן וככול שכן, באילו תנאים?
נכון להיום, לאחר תיקון 11 לחוק הירושה, המגמה הינה ליברלית הרבה יותר לקיים צוואות, על פני פסילתן. משכך, גם צוואות, אשר בפסיקות קודמות של בתי המשפט ייתכן והיו נפסלות, מקבלות תוקף משפטי ולגביהן ניתנים צווי קיום צוואה. מקום שבצוואה כלשהי נפלו פגמים צורניים, הרי בית המשפט יבחן האם הצוואה משקפת את רצונו הסופי והגמור של המנוח ורק מקום שלבית המשפט לא יהיה כל ספק באמיתות הצוואה, יינתן לה תוקף וזו תקוים.
אני מפנה אתכם ללינק באתר העוסק ב"צוואה" ולתת מדור שם, שעניינו "קיום צוואה על אף פגם בצורתה", שם ישנן דוגמאות של פסיקה, שבהן בתי המשפט נתנו תוקף לצוואות שונות, זאת למרות פגמים צורניים שנפלו בהן וזאת מאחר ובתי המשפט השתכנעו ביחס לאמיתות הצוואות מעל לכל ספק. וכך, בית המשפט נתן, למשל, תוקף לצוואה בכתב יד, אשר היתה חסרה את חתימת המנוח, בית המשפט קבע, כי ניתן לתת תוקף לצוואה בעדים גם אם זאת תהא חסרה את חתימת המנוח או את חתימות העדים וכיוצ"ב. לעומת זאת, במקרה שבו חתימת המצווה נעשתה רק לאחר חתימת העדים ובעט שונה, בית המשפט לא נתן תוקף לצוואה, שכן זה לא השתכנע באמיתותה מעל לכל ספק.
כלומר, במרבית המקרים ייתן בית המשפט תוקף לצוואה גם אם נפלו בה פגמים צורניים ובלבד שלא יהיה בליבו כל ספק ביחס לאמיתות הצוואה. יחד עם זאת, קיים הבדל מהותי בין קיום צוואה ללא פגמים צורניים, לבין קיום צוואה שנפלו בה פגמים צורניים וזאת ביחס לשאלה, על מי יוטל הנטל להוכיח את קיומה של הצוואה. ובכן, צוואה שלא נפלו בה פגמים צורניים נחשבת לצוואת אמת, אשר המתנגד לקיום הצוואה הוא זה, אשר יהיה חייב לשכנע את בית המשפט, כי אין לתת לה תוקף משפטי. אם לא יעמוד המתנגד לקיום הצוואה בנטל, הרי הצוואה תקוים. בצוואה פגומה מבחינה צורנית, לעומת זאת, יעבור נטל השכנוע אל מבקש קיום הצוואה, אשר עליו יהיה לשכנע את בית המשפט מעל לכל ספק באמיתותה. היה ומבקש קיום הצוואה לא יעמוד בנטל השכנוע, הרי הצוואה תיפסל.
