החופש לצוות הינו עקרון יסוד / עיקרון על בדיני ירושה ואולם זה אינו בלתי מוגבל ובין השאר כפוף לסייגים הקבועים בחוק הירושה ובכלל זאת להוראת סעיף 34 לחוק.
בסעיף 34 לחוק הירושה קבע המחוקק, כי הוראת צוואה שביצועה הינו בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי לביצוע הינה בטלה. הדגש הוא, כי הבטלות תהא מצומצמת ורק ההוראות הפסולות תהיינה בטלות ולא הצוואה בכללותה.
נשאלת השאלה, מהו המועד הרלוונטי שבו נבחנת שאלת הפסלות, האם למועד עריכת הצוואה או למועד הפטירה/המועד שבו יש לקיים את הצוואה, שכן לעיתים יש פערים של עשרות שנים בין המועדים הנ"ל ? התשובה לכך, היא שהמועד הקובע לבחינת הוראות הצוואה, חוקיותן, מוסריותן וכיוצ"ב, הוא מועד קיום הצוואה ולא מועד עריכתה.
מושגים של מוסר וחוק משתנים בכל חברה מעת לעת וכך, מה שנחשב מוסרי לפני 30 שנה עשוי להיות לא מוסרי בזמן הווה וכיוצ"ב. משכך, אילו מוריש ערך לפני שנים רבות צוואה ובמסגרתה נתן הוראה, אשר בחינתה מביאה למסקנה שזו אינה מוסרית או חוקית נכון למועד עריכת הצוואה ואולם במועד קיום הצוואה ההוראה הינה כן חוקית ומוסרית, הרי הצוואה תקוים וההוראה לא תיפסל ואילו אם בזמן עריכת הצוואה ההוראה שניתנה בגוף הצוואה היתה חוקית ומוסרית אבל במועד קיום הצוואה (פטירת המצווה) אותה הוראה נחשבת לפי הדין והמוסר החל והרווח כלא חוקית או כלא מוסרית – הרי כי אז הוראת הצוואה תהא בטלה ו/או תיפסל.
הוראת צוואה אשר קובעת, כי כדי לזכות בירושה על פלוני או אלמוני לעשות עבירה פלילית כלשהי אינה חוקית ואינה מוסרית וזו תיפסל. הוראת צוואה אשר קובעת, כי זכיית קטין בירושה כפופה לכך שמי שיגדל אותו זה לא הורהו הביולוגי אלא צד ג' אינה מוסרית וזו כפי הנראה תיפסל. לעומת זאת, הוראת צוואה, אשר מנחילה את העיזבון לילד אחד מתוך שניים ומנשלת את הילד השני הינה בהחלט מוסרית וחוקית, זו אינה סותרת את עיקרון העל בדיני ירושה ואת החופש של המצווה לצוות כראות עיניו ועצם נישולו של צאצא ביולוגי מעיזבון אינה הופכת את הוראת הצוואה ללא חוקית או ללא מוסרית.
