לפני שכותבים צוואה, מומלץ מאוד להכיר היטב את חוק הירושה בכדי להבטיח שבסופו של דבר יקיימו את אשר בחרתם בדיוק על פי דרישתכם, מאחר וישנם מספר סעיפים שכדאי לעמוד בהם בעת הכתיבה על מנת שהמשפט הישראלי יקבל את צוואה זו כדין ולא יפסול אותה.
להלן האפשרויות בהם המשפט הישראלי מכיר:
- צוואה בעל פה – במקרים בהם אדם מרגיש שהוא עומד למות, וקיימת סיבה ממשית לכך, הוא רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים, כאשר העדים נדרשים לערוך זיכרון דברים ולהפקידו אצל הרשם לענייני ירושה סמוך ככל האפשר למועד בו נאמרו הדברים. במידה והמצווה יצא מכלל סכנה, הצוואה תהיה תקפה עוד חודש בלבד מהרגע בו נאמרו הדברים.
- צוואה בכתב יד – כשמה כן היא, מסמך הכתוב בכתב יד באופן מלא, בו אדם מורה על מה ייעשה ברכושו לאחר שילך מעולמו. מסמך זה חייב לכלול חתימה ותאריך(גם הם בכתב יד). כאשר אדם שאינו בקיא בדיני הירושה כותב את צוואתו לבד, קיים סיכוי גבוה ביותר שצוואתו לא תתקיים בהתאם לדרישותיו באופן מלא, ועשויה אף להיפסל מאחר והוא עשוי לבצע שגיאות בניסוח הצוואה, על אחת כמה וכמה כאשר הוא מעוניין להתנות תנאים, למשל כאשר הוא מעוניין להוריש את רכושו רק במידה והיורש מקיים תנאים מסוימים. בכל מקרה לא מומלץ לכתוב צוואה בלי להתייעץ עם עורך דין לענייני ירושה.
- צוואה בעדים – מסמך המתבצע בדיוק כמו צוואה בכתב יד, רק שלצד התאריך וחתימת המוריש מוסיפים חתימה של שני עדים על המסמך. גם במקרה זה כדאי מאוד להיעזר בעורך דין.
- צוואה בפני רשות – מתבצעת בעל פה בפני רשם, שופט או נוטריון שמצידם נדרשים להצהיר כי היא אכן נעשתה בפניהם. צוואה בפני רשות מחייבת עריכת פרוטוקול.
- צוואה הדדית – מסמך הנערך ונחתם על ידי שני בני זוג ומטרתו להבטיח שבן הזוג שנותר בחיים יעביר בעתיד את הרכוש אותו ירש מהנפטר לילדיהם ולא לאחרים. אם אחד מבני הזוג רוצה לשנות את צוואתו הוא חייב לקבל על כך אישור בכתב מבן הזוג השני או לחתום על וויתור חלקו מעיזבון הצד השני (למשל במקרה בו אחד הצדדים נפטר).
