נתחיל דווקא מהסוף. העובדה שקשישה פלונית ערכה צוואה לטובת מי שהיה המטפל שלה בבית אבות לא אומרת, כי הצוואה בהכרח תיפסל ו/או, כי לא יינתן לה תוקף. יחד עם זאת, זה נכון שבית המשפט ישקיף בעיניים חשדניות על מבקש קיום הצוואה ויבחן את טענות מתנגדי קיום הצוואה בציציות טרם שיכריע.
ככלל, השאלה העיקרית אשר תעלה לדיון בנסיבות שבהן קשישה פלונית ציוותה את עיזבונה למטפל שלה בבית אבות הינה האם הצוואה נעשתה עקב השפעה בלתי הוגנת. עמדת בתי המשפט בסוגיה הינה, כי הנטל להוכחת הטענה מוטל על מתנגד קיום הצוואה, קרי, הצוואה תקוים אלא אם יוכח ע"י הטוען שאין לתת לה תוקף. בתי המשפט לא יפסלו את הצוואה אם המטפל שכנע את המצווה הקשישה להעביר לו את עיזבונו ובלבד שלא היה בשכנוע כל ממד של חוסר הגינות. רוצה לומר, מותר למטפל לבקש ו/או לנסות לשכנע את הקשישה בנימוס לצוות לו מעיזבונה. ממד של חוסר הגינות בהשפעה על הקשישה צריך להיבחן על פי הנסיבות העובדתיות של המקרה. במסגרת זו יבחן בית המשפט מה היה טיב יחסיה של הקשישה עם המטפל, מה היו יחסיה של הקשישה עם קרובי משפחתה, ככול שהיו לה כאלה, האם נעשו ע"י המטפל פעולות כלשהן לבידוד הקשישה, האם זה היה מעורב במידה כזו או אחרת בעריכת צוואתה ובאיזו מידה של מעורבות, האם המטפל הפעיל על הקשישה לחץ או איום מפורש או מרומז לערוך את הצוואה לטובתו, מה הייתה מידת התלות של הקשישה במטפל וכיוצ"ב.
ככול שבית המשפט ישתכנע, כי בהשפעה שנעשתה על הקשישה היה ממד של חוסר הגינות וכי באמצעות אותו ממד של חוסר הגינות המטפל גרם לקשישה לערוך את הצוואה לטובתו, הרי סביר והצוואה ו/או ההוראה שבה ציוותה הקשישה מעיזבונה לטובת המטפל תיפסל. בכל מקרה אחר סביר ויינתן תוקף לצוואה.
ללמדך, כי עריכת צוואה של קשישה לטובת המטפל שלה בבית האבות אין בה כשלעצמה כדי לפסול את תוקפה המשפטי וזה ייבחן ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו.
