רבים הם המקרים שבהם יש צורך במינוי אפוטרופוס לאדם כלשהו. עת ממונה לאדם אפוטרופוס זה הופך להיות מוגדר כחסוי.
נשאלת השאלה מה יקרה אם לאדם מסוים מונה אפוטרופוס ולאחר מכן זה ערך צוואה, האם צוואתו תהא בהכרח חסרת כל תוקף משפטי ?
בשאלה זו, בין השאר, דן בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בת"ע 40080/04. בית המשפט ציין שם, כי לעתים ממונה לאדם אפוטרופוס עקב היותו פסול דין ולעתים עקב היותו מוגבל וחסר יכולת לנהל את ענייניו באופן עצמאי. לא בכל מקרה שבו אדם הינו חסוי הוא בהכרח לא מבין ולא מודע למהות פעולותיו ומשמעויותיהן. חסוי שהינו פסול דין, הרי צוואה שיערוך בהכרח תהיה חסרת כל תוקף משפטי לאור הוראת סעיף 26 לחוק הירושה ואולם לא כל חסוי הינו פסול דין.
המסקנה המתחייבת הינה, כי מעצם העובדה שאדם כלשהו הינו חסוי, קרי, מונה לו אפוטרופוס, אין זה אומר, כי אם זה יערוך צוואה שזו תיפסל וכשירותו לערוך צוואה תיבחן לפי נסיבות המקרה. במקרה שבו חסוי (שלא הוכרז פסול דין) ערך צוואה ובעת עריכתה ידע הוא להבחין בטיבה, הרי זו תהיה בעלת תוקף משפטי, זאת גם אם לאחר מכן הוא לא ידע להבחין בטיבה של צוואה.
פירושו של דבר, כי לגבי חסוי שהינו פסול דין, צוואה שזה יערוך תהיה חסרת כל תוקף משפטי ואילו חסוי שלא הוכרז פסול דין, צוואה שזה יערוך תהיה תקפה אלא אם יוכח, כי בעת עריכתה זה לא ידע להבחין בטיבה.
