ישנם מקרים שבהם מוריש כלשהו נפטר בטרם שהושלם אקט מסירת הגט לאשתו, זאת בין אם אשתו הינה סרבנית גט ובין אם זו לוקה בנפשה ולא ניתן למסור לה את הגט ע"י עורכי דין לגירושין עקב מחלתה. נשאלת השאלה האם אלמנת המוריש זכאית בנסיבות העניין לרשת אותו ? שאלה זו מתחדדת מקום שהמוריש נשא בימי חייו יותר מאשה אחת ואז שתיהן מתחרות על חלק העיזבון המגיע ל"בת הזוג".
ביום 19.7.10 ניתן פסק דין בת"ע 541/08 (ענייני משפחה נצרת) שעוסק בסיטואציה זהה לשאלה המשפטית, אשר מצויה בבסיס המאמר. דובר שם על מוריש, אשר נשא בימי חייו שתי נשים. מהאישה הראשונה הוא רצה להתגרש, השליש את גיטה ואולם אקט מסירת הגט לא בוצע לה מעולם מאחר ואשתו לקתה בנפשה. בית הדין הרבני התיר למוריש לשאת אשה אחרת, היא אשתו השנייה. בית המשפט דן שם בשאלה האם שתי נשותיו זכאיות לרשת את המוריש או שמא לאשה הראשונה אין זכות לרשת אותו. למרות העובדה שבני הזוג לא התגרשו פורמלית, הרי לצורכי חוק הירושה קבע בית המשפט, כי די בנסיבות שתוארו כדי לשלול מאשתו הראשונה (אשר נותרה נשואה למוריש באופן פורמלי בלבד) את זכות הירושה שלה בעיזבונו.
בע"א 247/97 (בית המשפט העליון) סבג נ' סבג נדונה השאלה מה דינה של סרבנית גט לזכות בירושת בעלה המנוח והאם יש הבדל בין מצב שבו בית הדין הרבני ביקש לכפות על האישה את הגט וזו עמדה בסירובה לקבלו, לבין מצב שבו בית הדין הרבני לא כפה על האישה את גטה. בית המשפט קבע, כי סרבנית גט לא תיחשב לבת זוג של המוריש (לצורכי חוק הירושה) ולא תירש אותו ואולם לצורך העניין, סרבנותה לקבל את הגט צריכה לקבל ביטוי לאחר ולמרות שבית הדין הרבני ניסה לכפות עליה את הגט. במקרה זה נקבע, כי בית הדין הרבני לא ניסה לכפות על האישה את קבלת הגט ולכן נקבע, כי שתי נשותיו של המוריש זכאיות לרשת מעיזבונו.
