כמו בתחומים רבים נוספים, גם בתחום הירושה יש שוני בין חוקי המדינה וחוקי ההלכה. ההתייחסות הראשונה לנושא ירושה בתנ"ך, מופיעה כבר בספר בראשית כאשר אברהם מדבר על ירושת ילדיו.
במשפט המודרני, נקבעת חלוקה מסוימת על פי חוק הירושה, אך היא תקפה כל עוד אין מסמך צוואה מסודר. ברגע שאדם מחליט לערות צוואה חוקית לפני מותו, היא הופכת להיות המסמך המחייב והקובע באופן חלוקת ירושתו והיא גוברת על התנאים שנקבעו בחוק הירושה. הרעיון שעומד מאחורי זה הוא כיבוד רצונו של המנוח, העומד מעל הכל.
הבדלים עיקריים בין ירושה על פי חוק ועל פי ההלכה
- חלוקה בין גברים ונשים – על פי דין במשפט המודרני, אין הבדל בין נשים וגברים בקבלת ירושה, בעוד שעל פי הדין ההלכתי, הגברים הם היורשים הבלעדיים, אלא אם למנוח אין בנים כלל.
- חלוקה על פי גיל היורשים – על פי ההלכה, הבן הבכור יורש פי שניים משאר הילדים, בעוד שעל פי המפשט המודרני אין לכך שום התייחסות וילדיו של המונח מתחלקים שווה בשווה בחלקם בעיזבון.
- חלוקה בין האם לילדיה – במשפט המודרני, נקבע כי אישה תירש חצי מעיזבונו של בעלה ואת החצי השני יקבלו צאצאיו. על פי הדין ההלכתי, לעומת זאת, אישה זכאית לסוג של דמי מזונות, אך אין לה חלק בירושת העיזבון עצמו.
- חלוקה בין בעל ואישה – כאשר האישה הולכת לעולמה לפני הבעל, על פי הדין ההלכתי, בעלה יורש את כל עיזבונה, בעוד שעל פי המפשט המודרני, הוא יורש רק מחצית, בעוד החצי השני עובר לילדיה.
המעמד החוקי של כל צוואה
כאשר עורכים צוואה בימינו, מומלץ לפנות לעורך דין לענייני ירושה ,שמתמחה בתחום ויכול לעזור לנסח צוואה שתהיה תקפה הן מבחינה משפטית והן מבחינה הלכתית. מאחר והחוק בישראל מאפשר לאזרחים לפנות בתביעה גם לבית משפט אזרחי וגם לבית דין רבני, יכול אחד היורשים שמתנגד לצוואה לגשת לבית דין רבני ולערער על חוקיותה, גם אם היא עומדת בקריטריונים של המשפט האזרחי. הדבר נכון, כמובן, גם במקרה ההפוך, כאשר צוואה שתקפה רק מבחינה הלכתית עשויה להיתקל בהתנגדות של בית משפט אזרחי.
