במקרים שונים נופלים בצוואות פגמים, המהווים פגמים צורניים. מדובר בפגמים שאינם מהותיים ואינם מהווים רכיבי יסוד מתחייבים בצוואה, אשר בלעדיהם אין מדובר בצוואה כלל.
בצוואה בכתב, למשל, חובה מהותית היא, כי הצוואה תיכתב כולה בכתב ידו של המנוח ובהיעדר זו לא צוואה. אם הצוואה נכתבה ע"י המנוח אך זו אינה נושאת חתימה או תאריך, הרי אלה הם פגמים צורניים שנפלו בצוואה.
בצוואה בעדים, למשל, חייבים קיומם של שני עדים קיום לצוואה ובהיעדר, אין זו צוואה בעדים. אם היו לצוואה שני עדי קיום ואולם אחד העדים שכח לחתום על גביה כעד אבל היה נוכח במעמד חתימתה, הרי נפל פגם צורני בצוואה.
מה משמעותם של אותם פגמים צורניים בצוואה?
באופן רגיל, על המתנגד לקיום צוואה מוטל הנטל הכבד לשכנע את בית המשפט, כי יש לפסול את הצוואה.
באותם המקרים שהמתנגד מצביע ומשכנע, כי בצוואה נפלו פגמים צורניים, יתהפך נטל ההוכחה לפתחו של מבקש קיום הצוואה, אשר עליו יהיה לשכנע, כי יש לקיים את הצוואה ובית המשפט יקיים צוואה שנפלו בה פגמים צורניים רק אילו לא יוותר אצלו ספק ביחס לאמיתות הצוואה שמונחת בפניו וכי זו משקפת נאמנה את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח. מדובר בנטל נכבד, המתהפך לפתחו של מבקש קיום הצוואה שעה שהוכח, כי בצוואה נפלו פגמים צורניים. נא ראו ע"א 2098/97 לעניין רף ההוכחה המוטל על מבקש קיום הצוואה באותם המקרים בהם נפלו בצוואה פגמים צורניים.
