התיקון לחוק הירושה אשר השווה את מעמד ילדים מאומצים למעמדם של ילדים טבעיים
ביום 17.7.12 התקבל תיקון מספר 13 לחוק הירושה, אשר פורסם ברשומות ביום 23.7.12 ואשר במסגרתו הושווה מעמדם של ילדים מאומצים למעמדם של ילדים טבעיים.
קודם לתיקון יכול היה ילד מאומץ (וגם צאצאיו) לרשת את הוריו המאמצים והוריו המאמצים יכלו לרשת את ילדם המאומץ. ילד מאומץ לא יכול היה לרשת את קרובי הורהו המאמץ וגם קרובי המאמץ לא יכלו לרשת את הילד המאומץ.
התיקון לחוק הביא לכך שהמאומץ ו/או צאצאיו עשויים לרשת את קרובי המאמץ וההיפך, דהיינו קרובי המאמץ עשויים לרשת את ילדו המאומץ.
נמחיש בדוגמה. הורה מאמץ של ילד מאומץ נפטר לפני הורהו (סבו הלא ביולוגי של המאומץ). לפני התיקון לחוק, המאומץ יכול היה לרשת את הורהו המאמץ אך לא יכול היה לרשת את סבו הלא ביולוגי – אביו של הורהו המאמץ במקרה שהורהו המאמץ נפטר לפני הסב. בעקבות התיקון לחוק הושווה מעמדו של ילד מאומץ לזה של ילד ביולוגי, זה יכול לרשת לא רק את הורהו המאמץ אלא גם את קרוביו של הורהו המאמץ. אם נחזור לדוגמה, אז בעקבות התיקון לחוק יכול הילד המאומץ לרשת את סבו הלא ביולוגי, זאת למקרה והורהו המאמץ נפטר לפני הסב.
התיקון לחוק למעשה הרחיב את מעגל היורשים והמורישים כתוצאה מקשר האימוץ ולמעשה השווה את מצבם למצב של הורים-ילדים המצויים בקשר ביולוגי.
הבעיה היחידה היא כי המחוקק לא קבע מה תחולת התיקון וממתי זה יחול. בתיק 13482-03-11 קיבל בית המשפט בקשה למחיקה על הסף של התנגדות לצוואה וקבע כי לא ניתן לתת תחולה רטרואקטיבית לתיקון חוק מהותי אלא אם המחוקק קבע זאת במפורש. באותו מקרה קיבל בית המשפט את עמדת בן המנוחה, לפיה ילדיו המאומצים של אחיו ז"ל אינם בעלי מעמד של "מעוניינים בדבר" להגשת ההתנגדות ביחס לצוואת אימו המנוחה (סבתם הלא ביולוגית של המתנגדים), אשר נפטרה בשנת 2010 לפני שנעשה התיקון לחוק.
